פסק-דין בתיק דמ"ש 25862-06-10

1.         תיק זה נקבע להוכחות בדיון מהיר בפני מותב בראשותי ליום 7.7.11 .

2.       בפתח הדיון הגיעו הצדדים להסכמות לגבי חלק מהרכיבים עליהם לא היתה מחלוקת למעשה, חופשה, חגים, הפרשות לקופת גמל, ותק, תוספת משפחה.

3.         הצדדים נותרו חלוקים באשר לזכותו של התובע לפיצויי פיטורים, כמו גם בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגדו. בשים לב לאופי ההליך של דיון מהיר, הוצע לצדדים שבשאלות שנותרו במחלוקת, כאמור, יינתן פסק דין לפי סעיף 79 א' וזאת לאחר שייערכו חקירות ותישמע פרשת ההוכחות.

4.       במהלך הדיון הודיע מר דורון לוי ידיד כי אין לו עד מטעמו, הואיל והמפקח אף הוא בן העדה האתיופית והוא לא יצליח להביאו לעדות כנגד התובע.

5.      לאחר סיום החקירות של התובע לא היה לצדדים מה להוסיף ולמעשה היה התיק "בשל" למתן פסק דין. את פסק הדין בענין שנותר במחלוקת התכוונו לתת על יסוד ההסכמה של הצדדים - לפי סעיף 79 א' כאמור.

6.         שעות אחדות לאחר הדיון ועוד בטרם ניתן פסק הדין, התקבלה בבית הדין בקשה של הנתבעת חתומה ע"י מר דורון לוי ידיד ולפיה הוא מבקש לבטל את הסכמתו למתן פסק דין לפי סעיף 79 א'.

7.         התיק כאמור נקבע להוכחות ליום 7.7.11 ולמועד זה נדרשו הצדדים להביא את כל הראיות ולסיים את ההליך.

8.         יש לזכור שבהליך של דיון מהיר, לפי סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה, לא כפוף בית הדין לסדרי הדין ועליו לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. במקרה דנן צריך היה לסיים את ההליך ביום 7.7.11, במועד שנקבע לכך.

9.       הואיל וכבר נשמעה פרשת ההוכחות והואיל ומר ידיד מסר כי אין לו עדים באותו מעמד וכי לא יוכל להביא את המפקח שלהערכתו לא יעיד כנגד התובע, הרי שניתן היה לתת את פסק הדין בסמוך לאחר מכן. כך היתה כוונתנו לעשות, אלא שנתקבלה הודעתו של מר ידיד.

10.       לנוכח האמור ובהתאם לסמכויות הרחבות הניתנות לבית הדין בהליך של דיון מהיר, יינתן פסק דין על יסוד החומר שהוגש, והראיות שנשמעו, ולא על דרך של 79 א', זאת כפי שביקש מר ידיד. כמובן שבדרך זו נלך על פי שורת הדין ולא על דרך של פסק דין לפי שודא דדיינא (מה שמכונה כיום תוחלת - סיכוי מול סיכון).

11.       בהתאם להחלטתי מיום 11.7.2011 הודע לצדדים על כי מר ידיד, נציג הנתבעת, חזר בו מהסכמתו בענין 79 א' ועל כי בכוונתנו ליתן פסק דין על יסוד החומר הקיים. לצדדים ניתנה הזדמנות להתייחס לענין בטרם ניתן את פסק הדין כאמור בהחלטה הנ"ל. הצדדים לא מסרו כל הודעה. לנוכח האמור ניתן בזה פסק הדין דלהלן.

12.        כאמור בפרוטוקול מיום 7.7.11, הסכימו הצדדים על כי לזכות התובע יתרת חופשה בסך 378 ש"ח, דמי חגים בסך 775 ש"ח, הפרשות לקופת גמל בסך 869 ש"ח ותוספת ותק בסך 100 ש"ח. כן הסכימו הצדדים כי אין לתובע זכות לדמי הבראה. נותרה, אפוא, מחלוקת בשאלת פיצויי פיטורים, תוספת משפחה והתביעה שכנגד.

13.        באשר לפיצויי פיטורים הרי שמהראיות עולה כי הנתבעת, שהינה חברה לשירותי ניקיון, הפסידה את המכרז במשרד הרווחה, בו עבד התובע מטעמה. חלף הנתבעת באה חברת שירותים אחרת שנתנה את שירותי הניקיון והעסיקה את התובע. בהתאם לפסק הדין בענין דינמיקה, במקרה מעין זה, זכאי התובע לקבל פיצויי פיטורים מלאים.

14.        לא זו אף זו, לא שוכנענו כי הוצע לתובע לעבוד במקום אחר מטעם הנתבעת. הנתבעת לא הביאה עדים בענין זה. נכון, אמנם, שהנתבעת צירפה כמה מכתבים, כמו נספח א' ב' ג' לכתב התביעה, בהם נרשם כי התובע מוזמן לעבור לעבוד במקום אחר. בענין זה טען התובע באופן ברור (פרוטוקול, עמ' 2 שורה 4) כי לא הוצעה לו עבודה אחרת וכל שנאמר לו היה לבוא למשרד לחתום. בכל אופן, יש לזכור כי התובע עבד באותו בניין בשירות התעסוקה. עבודתו מטעם הנתבעת במשרד הרווחה היתה באותו בניין של שירות התעסוקה ובקומה אחרת. עבודתו באופן זה אפשרה לו לעבוד גם בניקיון של משרד הרווחה וגם בניקיון של שירות התעסוקה. הצעה לעבוד במקום אחר היתה מונעת ממנו את האפשרות לעבוד במתכון שעבד קודם לכן גם בשירות התעסוקה. כיוון שכך, אף אם היתה הצעה כפי שטען מר ידיד (הצעה שהוכחה ע"י התובע), הרי שהיה בה הרעת תנאים, כיוון שנבצר מהתובע להמשיך לעבוד גם בשירות התעסוקה לאחר עבודתו בניקיון משרד הרווחה.

15.        לנוכח זאת, אנו בדעה כי התובע רשאי היה לא לקבל הצעה מהנתבעת לעבור לאתר אחר, וככל שהיתה הצעה כזו, הרי שהיה בה משום הרעת תנאים. בנסיבות אלה יש לומר כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. אין מחלוקת כי התובע עבד 38 חודשים. אין אף מחלוקת לגבי גובה שכרו. חישובי התובע בענין זה, כמפורט בכתב התביעה בסעיף 18-20, מקובלים עלינו. לנוכח זאת אנו פוסקים לתובע פיצויי פיטורים בסכום של 3,730 ש"ח.

16.        באשר לתביעה שכנגד, לה טען מר ידיד, הרי שמעיון בתיק בית הדין עולה כי מדובר למעשה בטענת קיזוז. הנתבעת טענה כי נתברר לה לאחר הגשת התביעה כי התובע עבד באותם ימים ובאותן שעות בחברה אחרת - אצל האחים עובדיה, בניקיון של משרדי שירות התעסוקה באותו בניין.

17.        התובע נדרש לענין עבודתו בחברת האחים עובדיה באותן שעות. התובע הסביר כי את העבודה אצל האחים עובדיה ביצע לאחר שסיים את העבודה במשרד הרווחה מטעם הנתבעת. עוד הסביר התובע כי את משרדי שירות התעסוקה היה צריך לנקות ב"קבלנות" מטעם האחים עובדיה. הוא קיבל מפתח והיה צריך לנקות את המקום לשביעות רצון המזמין - שירות התעסוקה. הוא עשה כן כל התקופה כאשר מדי יום, לאחר סיום עבודתו בנקיון משרד הרווחה, ניקה את משרדי שירות התעסוקה ולאחר שסיים עבודתו שם נעל את המקום עם המפתח שהחזיק ברשותו.

            אין חולק כי מטעם הנתבע פעל מפקח שווידא שהתובע מבצע את עבודתו במשרד הרווחה כדבעי. לא נתקבלו תלונות כלשהן בגין עבודתו במשרדי משרד הרווחה. דבריו של התובע לפיהם עבד לאחר מכן במשרדי שירות התעסוקה, מבלי שהדבר פגע בעבודתו אצל הנתבעת עשו עלינו רושם מהימן. אין מניעה כי עובד במשרה חלקית יעבוד במקום עבודה נוסף כדי להשלים את שכרו. לא הוכח כי התובע עבד במשרדי שירות התעסוקה באותן שעות בהן צריך היה להיות אצל הנתבעת. לנוכח זאת טענת הנתבעת כאילו עבד התובע באותן שעות אצל מעביד אחר בניגוד לדין - נדחית בזה.

לטענת הנתבעת לא היה זכאי התובע לקבל דמי נסיעה ממנה הואיל וקיבל דמי נסיעה אף מהמעביד האחר. התובע אישר שקיבל דמי נסיעה גם מהאחים עובדיה. לא ברור באיזה היקף קיבל דמי נסיעה מהאחים עובדיה. מערכת היחסים מול האחים עובדיה לא נתבררה בפנינו. יתכן כי כיוון שהתובע קיבל את מלוא דמי הנסיעה מהנתבעת, כעולה מהתלושים, הרי שצריך יהיה להחזיר את דמי הנסיעות לאחים עובדיה. יתכן שפתרון ביניים היה מאפשר לחייב את הנתבעת בנסיעות לכיוון אחד ואת האחים עובדיה בנסיעות בחזרה. באופן זה החזר הוצאות הנסיעה היה מתחלק ביניהם. במקרה דנן, כיוון שמערכת היחסים עם האחים עובדיה לא התבררה לנו והם אינם צד להליך, אין מקום לעסוק בענין זה. הנתבעת צריכה היתה לשלם דמי נסיעה והיא שילמה אותם כדין. יתכן והנתבעת זכאית להתחשבן עם האחים עובדיה.